בחירת פונטים
איך לבחור פונט בעברית שמתאים לפרויקט שלכם
פונט יכול להיות יפה ובכל זאת לא להתאים למשימה. כרזה צריכה למשוך תשומת לב מרחוק; ממשק צריך להבהיר מה עושים עכשיו. מתחילים במה שהקוראים צריכים לעשות, ואז בוחרים את צורות האות שיעזרו להם לעשות זאת.
מתחילים בתפקיד של הטקסט
לפני שפותחים את תפריט הפונטים, כותבים בריף במשפט אחד: ״כרזה דו־לשונית שתיתן לערב תרבות אופי חי, ותשאיר את התאריך והמקום קלים למציאה״. כך יש קריטריון לבחינת כל בחירה. הרבה יותר קשה לבדוק בקשה כמו ״משהו מודרני״.
מחלקים את הטקסט לתפקידים: כותרת, מידע משני, פסקאות, תוויות ופרטים קטנים. משפחה אחת יכולה למלא כמה תפקידים בעזרת משקלים שונים. פונט תצוגה יכול להצדיק את מקומו גם אם הוא עושה דבר אחד היטב. אין צורך שכל חלק בפריסה יהיה מלא הבעה באותה מידה.
מתאימים את הפונט לאופי
מסתכלים על הצורות עצמן, ולא רק על שם הסגנון. אותיות רחבות או צרות, חיתוכים חדים, מפגשים מעוגלים, חללים צפופים וקצב לא אחיד משנים את המרקם של השורה. שואלים אילו מהתכונות האלה תומכות באופי של הפרויקט.
פינגווין סנס נותן נקודת מוצא קומפקטית ורב־שימושית למידע. אפרת מוסיפה מבנה גאומטרי ברור. מוסינזון מעניק לכותרות גדולות אופי מחוספס ונוסטלגי, וגזור יוצר נוכחות חדה המזכירה מגזרות. אף אחד מהם אינו מקצועי יותר מעצם סגנונו: בחירה עקבית היא בחירה שמשרתת את הבריף ועובדת ביישום הסופי.
כותרת אחת, ארבעה כיוונים
החליפו את טקסט הדוגמה בכותרת מהפרויקט שלכם. ההשוואה מתחילה באותו טקסט ובאותו גודל מספרי, כך שקל יותר לראות הבדלים ברוחב, בצפיפות ובקצב. אותו גודל אינו גורם לכל הפונטים להיראות גדולים באותה מידה.
לאחר השוואת האותיות, הכניסו את שתי האפשרויות החזקות לפריסה אמיתית. השאירו את פרטי האירוע שקטים ושנו את הכותרת. פונט כרזות חזק יכול להתאים מאוד גם אם יהיה מעייף בפסקה. זאת סיבה לתת לו תפקיד ברור, ולא סיבה לוותר עליו.
הדוגמה החיה בטעינה. אפשר לצפות בפונט גם בעמוד הדוגמה שלו.
הדוגמה החיה בטעינה. אפשר לצפות בפונט גם בעמוד הדוגמה שלו.
הדוגמה החיה בטעינה. אפשר לצפות בפונט גם בעמוד הדוגמה שלו.
הדוגמה החיה בטעינה. אפשר לצפות בפונט גם בעמוד הדוגמה שלו.
בודקים מה הפרויקט באמת צריך
בודקים את שם המותג האמיתי, סימני פיסוק, ספרות ואת שתי השפות. גם משפחה שמתוארת כדו־לשונית צריכה לכלול את התווים המסוימים שתשתמשו בהם. אם הפרויקט כולל ניקוד, בודקים את הטקסט המנוקד עצמו ומשאירים מקום מעל השורה ומתחתיה.
בודקים אילו קבצים ומשקלים זמינים לפני שמבטיחים מערכת מיתוג שלמה. רגיל ומודגש עשויים להספיק לבריף אחד; ממשק עשוי לדרוש הבחנה עדינה יותר בין תפקידים. קובץ משתנה יכול להציע ערכי ביניים שימושיים, אבל רק לאורך הצירים שנכללו בפונט.
שופטים במקום שבו יקראו
הדמיה על מסך מחשב היא רק תנאי אחד. בודקים גם את הכרטיס במובייל, את הכותרת הארוכה, את התווית הצרה ואת ההדפסה בגודל המיועד. מחפשים פרטים שנעלמים ושבירות שורה שמשנות את ההיררכיה. במדריך הקריאות תמצאו דרך להשוואה מבוקרת יותר.
מכינים דף החלטה קטן לכל אפשרות סופית: תפקידים מיועדים, הטקסט שנתמך, הקבצים הדרושים, יתרונות בפריסה ומגבלה אחת. כך ההעדפה הופכת להסבר שלקוח או מפתח יכולים לעבוד איתו. לפני מסירת קבצים בודקים את הרישיון העדכני מול השימוש המתוכנן.