טיפוגרפיה דו־לשונית
שילוב פונטים בעברית ובאנגלית: מדריך מעשי
פריסה דו־לשונית דורשת יותר משני פונטים שנראים טוב בנפרד. שתי השפות צריכות לחלוק היררכיה: הקוראים צריכים לזהות כותרת, כיתוב משני והנחיה בשתי השפות. מתחילים בהשוואת תפקידים ומשקל חזותי, ולא בהתאמת שמות פונטים.
משפחה אחת או שתי משפחות?
משפחה שיש בה עברית ולטינית נותנת נקודת מוצא שימושית לקשר בין השפות. אפרת, למשל, ממשיכה שפה גאומטרית בעברית, בלטינית ובספרות. עדיין צריך לבדוק את המילים שלכם: הרכב האותיות ואורך המילים יכולים לגרום לשתי שורות להרגיש שונות גם באותה משפחה.
שתי משפחות הגיוניות כשהן ממלאות תפקידים שונים. שפרינצק יכולה לתת לכותרת תערוכה נוכחות צרה וזוויתית, ואפרת יכולה לארגן את התאריכים והמיקומים. זהו ניגוד מכוון בין כותרת למידע, ולא ניסיון לגרום לצורות שונות להיראות זהות.
מתאימים גודל חזותי, לא רק מספר
מתחילים בשתי השפות באותו גודל מספרי. אחר כך משווים את גוף האות הנראה, את כהות השורה ואת השטח שסביבה. אותיות לטיניות גדולות, אותיות קטנות ואותיות עבריות אינן ממלאות את ריבוע הגופן באותו אופן.
משנים משתנה אחד בכל פעם. קודם מכוונים את הגודל החזותי, ואז בוחנים משקל, ריווח שורות וריווח אותיות. התאמה בגובה אינה המטרה היחידה: שורה מעט קטנה יותר אבל כהה יותר עדיין יכולה להשתלט. מסתכלים על הגוש כולו ממרחק קריאה לפני שבודקים אותיות בודדות.
שלוש דרכים לארגן כרטיס דו־לשוני
הדוגמה הראשונה משתמשת באפרת לאורך כל הכרטיס, ומפרידה בין הכותרת לפרטים באמצעות גודל ומשקל. השנייה מעבירה את הכותרת לשפרינצק ומשאירה את המידע באפרת. השוו כמה אופי הכותרת מוסיפה בלי לשנות את האירוע עצמו.
השלישית מציגה את קלדנית בכיתוב ארכיוני קצר בעברית. היא משנה את הקול של פרט משני, במקום לבקש מטיפול דקורטיבי לשאת את המערכת כולה. הדוגמה משתמשת בסגנון הרגיל שלה; היא אינה הדגמה של רצף משקלים רגיל.
משפחה אחת
הדוגמה החיה בטעינה. אפשר לצפות בפונט גם בעמוד הדוגמה שלו.
הדוגמה החיה בטעינה. אפשר לצפות בפונט גם בעמוד הדוגמה שלו.
נותנים לשתי השפות היררכיה מכוונת
תוכן מקביל אינו תופס בהכרח שטח מקביל. תיאור מקום באנגלית יכול להישבר אחרת מהעברית. מחליטים אם השפות יופיעו בטורים מקבילים, בגושים זה מעל זה או ברשומות מתחלפות, ואז בודקים במבנה הזה את הטקסט הארוך הסביר ביותר.
לא מקטינים שפה אחת עד שהיא הופכת בטעות למשנית. אם שפה אחת ראשית במכוון, הופכים זאת להחלטה עריכתית ומיישמים אותה בעקביות. בתקשורת שבה שתי השפות שוות במעמדן, שומרים על כותרות ועל מידע משני שקל באותה מידה למצוא בשתיהן.
בודקים את הפרטים ששוברים את הדפוס
מוסיפים להגהה טווח שעות, מחיר, מספר טלפון, שם וכתובת אימייל. מחרוזות כאלה חושפות בעיות שכותרת נקייה בת שתי מילים מסתירה. בודקים משקל ויישור, אבל גם את סדר הקריאה. כיווניות היא אחריות של סידור הטקסט, ולא תכונה שפונט מתאים יותר יתקן.
שומרים את הכללים הסופיים כמפרט טיפוגרפי קטן: משפחה, משקל, גודל, ריווח שורות, שפה ותפקיד. מצרפים דוגמה עם טקסט ארוך. זה שימושי לשותף לעבודה יותר מצילום של הכותרת האידיאלית, ונותן דרך עקבית לבחון תוכן חדש.